05/17/16 בדיקה

ספר, במשמעות המקובלת של מושג זה במאות השנים האחרונות, מורכב מדפי נייר כרוכים, וביתר פירוט:
  • כריכה (אחורית וקדמית): זאת יכולה להיות קשה או רכה, אך לרוב עבה ועמידה מדפי הספר. ישנם ספרים, כמו ספרי תינוקות רבים, שהדפים והכריכה קשים ועמידים באותו אופן.
  • דפי הספר: מכילים את תוכנו.
  • שדרה (שדרית): מקום מפגש דפי הספר, בספרונים דקים היא יכולה להיות רק כמה סיכות שידוך ובספרים עבים היא משטח חזק כמו הכריכה (ולפעמים יותר) אליו מודבקים ו/או תפורים דפי הספר.
עוביו של ספר מוגבל לסנטימטרים מעטים, ולכן כאשר תכולתו של ספר עולה על 1,000 דפים (ולעתים אף פחות), נהוג לפצלו לכרכים אחדים, כך שכל כרך כרוך בנפרד. יש ספרים המחולקים לשני כרכים, ואחרים, ובפרט אנציקלופדיותומילונים מחולקים לכרכים רבים. את הכרכים נהוג למספר, בספרות או באותיות.
בסוף המאה העשרים החל הספר להתממש כספר אלקטרוני, בווריאציות שונות.פרויקט השו"ת, שתחילתו בסוף שנות השישים של המאה העשרים, מאחסן אלפי ספרי הלכה ומאפשר גישה אליהם באמצעות מחשב. פרויקט גוטנברג, ומקבילו העברי פרויקט בן יהודה, הם אתרי אינטרנט המאחסנים טקסטים של ספרים שזכויות היוצרים עליהם פגו, ומאפשרים קריאה של ספרים אלה על-גבי מסך מחשב (או הדפסתם על ידי הקורא). שירות Google Book search מאפשר לחפש בטקסט המלא של ספרים (גם כאלה שמוגנים על ידי זכויות יוצרים) שגוגל סורקת ואוגרת במאגר הדיגיטלי שלה.
שילוב בין ספר הנייר לספר האלקטרוני מקובל בספרי הדרכה בנושאי מחשבים, שבהם מצורף תקליטור (וקודם לכן דיסקט) ובו תרגילים המלווים את הספר.
כמו כן קיים שילוב בין המדיה הבדורית על ידי שימוש במיכשור מגוון מתחוםאלקטרוניקה בידורית לשם שמיעת ספר מוקלט באמצעות מערכות שמע.
בנוסף לספרי נייר שהועברו למדיום אלקטרוני, ספרים רבים נוצרים מלכתחילה במדיום זה.
מקום הספר בתרבות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום של כבוד שמור במסורת ישראל לספרים, אך בעיקר לספרות התורנית(המכונה גם "ספרי קודש"), ובפרט לספר התורה. כך, סוגיות רבות – וממילא,סימנים רבים בספרות ההלכה – יוחדו לקדושת הספר. בין ההלכות המפורסמות יותר לגבי כבוד הספר הן האיסורים להשליך אותו ארצה או להפוך אותו על פניו, והחובה לגנוז ספר משהתבלה.
בשולחן ערוך[1] נפסק שכל איש מישראל לכתוב בעצמו ספר תורה, וכן לקנות ספרי קודש שלומדים מתוכם.
על פי היהדות המסורתית, כמו גם, על פי הקבלה על מרבית זרמיה, המקור לכבוד כלפי ספרי הקודש נובע מכמה גורמים:
  • מקור הספר - הספר ניתן כחלק מהתגלות כוח עליון אל האדם.
  • הספר הוא תשמיש קדושה (מה ששוב מעיד על מקורו הנעלה) ולא ראוי להתייחס אליו בזלזול בשל כך.
  • הקבלה מייחסת לספר כח רוחני מיוחד שיכול לקדם ולעזור לאדם. ספר שנכתב על ידי מקובל מספר על גילוי של אותו המקובל את הכח העליון המניע את העולם. המקובלים מורים לנו כי אדם שרוצה להגיע להבנת הכוחות המניעים את המציאות והרגשתם, ישיג זאת (בהתאם למידת הרצון שלו,) אם יפתח את ספרי המקובלים.
הקבלה רואה בספרות התורנית את אחד האמצעים החשובים להיכרות האדם עם העולם הרוחני, בורא עולם והכוחות המופעלים עליו. מקום מיוחד בחכמת הקבלה שמור לספר הזוהר, שלפי חכמי הקבלה טומן בתוכו את הכוח להביא גאולה לעולם.‏[2]
גם בעולם היהודי החילוני שמור מקום של כבוד לספר בכלל ולספרות התורנית בפרט, וכך מתקיימים מדי שנה ירידים לעידוד הקריאה (ביניהם, שבוע הספר), מתקיימת תרבות ענפה של העברת ספרים מיד ליד על מנת שלא להשליכם לפח, ועסקים שלמים המתבססים על שימור ספרים ישנים.